|
מאמרים מאת רונית שפי וולפין
להיות מתנה בעולם – מאמר
ראשון בסדרה
החיים שלך ניתנו לך במתנה מהבורא, מה שתעשה/י איתם זוהי
מתנתך החוזרת לבורא; אל נאמר "מה אלוהים יכול לעשות בשבילי?" אלא
"מה אני יכול/ה לעשות למען עצמי, הבורא והבריאה?" לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר העין השלישית ב 28/4/08
אלוהי הלב – המוציאך מארץ מצרים, מעבדות
לחירות
המפתח לחירות שלנו אינו מצוי בהתנערות מאחריות או בבריחה
מהשגרה, אלא דווקא ביצירת מחויבות לחיות את היומיום על פי הייעוד שלנו באופן
שתורם לעצמנו ולאחרים בו זמנית, באמצעות הקשבה לאלוהי הלב שלנו. לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר העין השלישית ב 7/4/08
השילוש השמח
מהתבוננות בהילה אפשר לראות עובדה פשוטה: בכל
פעם שבן אדם נכנס למצב רוח תחרותי הוא נעשה פחות שמח. תובנות מהעולם הרב-חושי
ודרכים להגברת שמחה.
לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר NRG ב 10/3/08 *
חכמת הצבעוניות
להיפתח לאפשרויות חדשות באמצעות העין השלישית.
החיים הם לא שחור/לבן וגם לא שטח אפור. לימדו ליצור אפשרויות חדשות בשלל צבעי
הקשת, באמצעות העין השלישית שלכם.
לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר העין השלישית ב 21/2/08
דרושה מלכה
הנשמה שלך היא מלכה. היא היודעת מהם רצונותייך האמיתיים. המציאות
היא הממלכה שלך
וגופך הפיזי הוא מבצע הנאמן שהופך את רצונותיה האמיתיים של נשמתך מחלומות למציאות.
לימדו מכאניקה אנושית פשוטה: זיהוי ומימוש חזון הנשמה. לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר NRG ב 26/11/2007
שלום גברת תשס"ח
אני אומרת לה שלום והיא מתגלה בפני כדמות אישה. היא שומטת את
גלימתה מעליה וחושפת בפני את נשמתה. רונית שפי וולפין בפגישה רב-חושית עם השנה
החדשה. לקריאת המאמר לחץ/י כאן
פורסם באתר NRG ב 12/9/2007
להיות מתנה בעולם – מאמר ראשון
בסדרה
מאת רונית שפי וולפין
החיים שלך ניתנו לך
במתנה מהבורא, מה שתעשה/י איתם זוהי מתנתך החוזרת לבורא; אל נאמר "מה
אלוהים יכול לעשות בשבילי?" אלא "מה אני יכול/ה לעשות למען עצמי,
הבורא והבריאה?"
אלוהים
עסוק. אלוהים הוא הוויה דינמית העסוקה בתהליך התפתחות נצחי של גילויה ומימושה
העצמי. אין לו פנאי להתעסק בגחמות הפרטיות שלנו. כהוויה חסרת גוף, יש לאלוהים
צורך בגוף פיסי על מנת להתממש בעולם. הוא זקוק לעץ, לאבן, לציפור ולאדם, על מנת
להביא את עצמו לידי ביטוי. המימד הארצי הוא למעשה ביטוי חומרי להווייתו הרוחנית
של אלוהים.
בכולנו טמון ניצוץ אלוהי. החיים שלנו עלי אדמות הינם מסע לגילוי ומימוש הווייתנו
האלוהית בעולם. כולנו נמצאים במסע הזה, בין אם אנו מודעים לכך או אם לאו, בין אם
אנחנו מתמסרים לו באהבה או מתנגדים לו בחירוף נפש. לכן, האופן בו נבחר לנהל את
חיינו הינו האופן בו נשתתף במימוש האלוהי בעולם.
אנחנו לא מרכז חייו של
אלוהים אך הוא מרכז חיינו
העידן המודרני הביא עמו את הדמוקרטיה, את השוויון ואת חופש הביטוי. לראשונה יכול
האדם לחיות את חייו שלו ולממש את עצמו בעולם. דווקא העידן שאפשר לנו להשתלב
ולהתבטא באופן מלא ושוויוני הוליד אנוכיות חדשה, אנוכיות בכסות
"רוחְניות" יפה ומתחסדת. הדבר אותו מכנים אנשים "מימוש
עצמי" הוא לפעמים מסע הישגי המתמקד בהגשמת יעדים לצורך מילוי הסיפוק האישי
וההנאה הרגעית בלבד, ללא קשר לצרכי הסביבה והבורא. מימוש עצמי, כשהוא לצורך אישי
בלבד, אינו באמת מימוש עצמי, אלא סוג של אנוכיות.
האנוכיות
המודרנית, בשמה החדש, "מימוש עצמי", ניכרת ביחס שהאדם מעניק למשמעות
חייו ולתפקיד שהוא מעניק לבורא בתוכם. אנשים נוטים להתייחס אל אלוהים כאבא חכם
וכל יכול, אשר אמור לספק את כל צרכיהם ולהגן עליהם מכל רע. אנשים מצפים שאלוהים
יטריח את עצמו ויענה לבקשות ולגחמות שלהם ויהיה מוטרד בסיפוק כל התנאים למימושם
העצמי. האדם תופס את עצמו כמרכז החיים של אלוהים.
תהליך אמיתי של מימוש עצמי אינו יכול להתרחש כאשר האדם עסוק רק בעצמו. העיסוק
בעצמו בלבד יכול להביא ל"הצלחה" אך לא יוביל למילוי ייעודו ושליחותו
בעולם. זיהוי ומימוש ייעודינו האמיתי מחייב אותנו לשרת את עצמנו, את הבורא, ואת
הבריאה בו זמנית. על כך אמר הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי, ואם אני לעצמי
מה אני, ואם לא עכשיו, אז אימתי?"
החיים
אינם חוויה פרטית נפרדת מכל שאר ההתרחשויות בעולם, אלא חלק אורגני במסע המימוש
של הבורא, כאשר לכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק מאוד מסוים במסע. החלק הייחודי שלנו
במסע הוא למעשה ייעודנו ושליחותנו בחיים.
אנו משרתים את תשוקתו של
הבורא לדעת את עצמו
יעל
(שם בדוי) הגיעה אלי לייעוץ וטיפול רוחני עם קושי לזהות ולממש את ייעודה בחיים.
היא סיפרה שהעבודה שלה ואורח חייה אינם מספקים אותה ושאלה אותי בכעס: "למה
אלוהים לא אוהב אותי, למה אלוהים לא עוזר לי כמו לאחרים?" שאלתי אותה:
"האם ראית אי פעם את אלוהים מושיט את שתי זרועותיו ועושה כלים, שוטף את
הרצפה ומבשל?
"הידיים
שלך הם הידיים של אלוהים", הסברתי. "ביום שבו תחליטי למסור את חייך
בשרות הבורא ותניחי לו לגלות, לזהות ולממש את עצמו דרך גופך, תמצאי את שתי ידייך
עושות מעשים אלוהיים ומעשים אלו גם יספקו אותך. אולי הגיע הזמן שאת תעזרי לבורא
ותעשי למענו, ותפסיקי לחכות שהוא יעשה למענך. הדברים שלהם את כל כך מייחלת הם
פרי הנתינה שלך לבורא. כאשר תחליטי להתגייס למען הבורא, תתני ותקבלי את כל מה
שאת זקוקה לו וזה יסב לך סיפוק ומשמעות בחייך".
אנשים
שואלים "איפה היה האלוהים בשואה"?! אך השאלה הנכונה היא: "איפה
היה האדם בשואה"? איפה היה האדם לפני השואה, איפה היה האדם אחריה, איפה
נמצא האדם היום ואיפה יהיה מחר? השואה הייתה אכזרית ובלתי נתפסת. אפשר לנסות
ולהסביר אותה, אך אי אפשר להבין אותה. אי אפשר להבין אכזריות מפני שהיא התרחקות
של האדם מטבעו האנושי, והתנהגות לא אנושית של האדם פשוט איננה ניתנת להבנה.
אי
אפשר להיות "לא אכזרי" מפני שאכזריות אינה מהות, אלא ריק - העדר
אנושיות. לכן אפשר רק להיות אנושי ואכפתי. העיסוק במיגור האכזריות, גינויה,
וכליאתה בבתי סוהר, הם אמצעי הגנה זמניים מפניה. אמצעי ההגנה הקבוע מפני
האכזריות הוא טיפוח צלם האלוהים באדם.
כאשר
אנו שואלים: "איפה היה אלוהים בשואה"? אנחנו מצפים מהבורא שיעשה
למעננו ומתאכזבים כאשר הוא לא. אם אלוהים לא מטריח את עצמו למעננו בדברים פעוטים
כמו לנקות עבורנו את הבית, מדוע אנחנו מצפים ממנו שיטריח את עצמו עבורנו בדברים
יותר גדולים כמו להציל את חיינו? זה אינו התפקיד של אלוהים להציל אותנו. זהו
התפקיד שלנו להציל את עצמנו ובדרך לעזור לזולתנו להציל את עצמם בעצמם. זה אינו
התפקיד של אלוהים לשרת אותנו, זה התפקיד שלנו לשרת את אלוהים. כך נהגו למשל אותם
חסידי אומות עולם, כאשר עזרו לאנשים שנרדפו על ידי הנאצים להציל את נפשם. הם לא
חיכו לאלוהים, שאלוהים יושיט יד מן השמיים. הם פשוט התחברו לניצוץ האלוהי שבהם,
לקחו יוזמה ועשו את הדבר הנכון.
בעידן
השפע, קל לאדם להקיף את עצמו בספקי נוחות מודרניים, לשקוע בעולם הפרטי והמפנק
שלו ולשכוח מהעולם הגדול, המשותף לכלל בני האנוש. האם אנחנו מוכנים לשחרר את
הציפייה לקבל מהבורא? האם אנחנו מוכנים להתחיל לתרגל נתינה לעצמנו, לזולת
ולאלוהים בו זמנית? האם אנחנו מוכנים להתחבר לניצוץ האלוהי שבנו? האם אנחנו
מוכנים להיות מתנה לעצמנו ולעולם?
עם תשומת הלב אל עצמנו
ואל העולם בו זמנית
אנשים
רבים עסוקים בעולם הסובב אותם, בהצלתו או בכיבושו ומאבדים בדרך את נשמתם. אחרים עסוקים
בהצלת עצמם, מימושם העצמי או בשקיעה ברחמים עצמיים עד שהם מתנתקים מן העולם. לא
אלה ולא אלה יכולים באמת לזהות ולממש את ייעודם ושליחותם האמיתית בעולם. מימוש
עצמי דורש מאתנו לעסוק בעצמנו תוך כדי השתלבות אכפתית בעולם.
הבה
נדמה לרגע שהעולם הוא ים והמקום שלנו בעולם דומה למקום שלנו ביחס לים. האנשים
העוסקים בעצמם בלבד נראים כאנשים היושבים על החוף כשגבם מופנה אל הים. אלה
העסוקים בעולם בלבד נראים כמציל הדואג לחיי השחיינים בעודו מזניח את עורו שנצלה
בשמש, או ששכח את תפקידו ודאגתו מופנית למשתזפות על החוף... העוסקים בעצמם
ובעולם בו זמנית נראים כאנשים הנמצאים בתוך הים, כאשר תשומת ליבם פונה בו זמנית
אל הים ואל גופם הטובל בתוכו. אני אוהבת לקרוא למצב הזה: להיות "עם הלב אל
עצמנו והעולם בו זמנית".
השאלה
אינה מה אנחנו תורמים, למי אנו תורמים וכמה אנחנו עושים בחיינו, אלא מהי הגישה
שעל פיה אנו בוחרים לשאת את לבנו בקרבנו. האם אנו מעוניינים להקדיש את כל תשומת
הלב שלנו רק לעצמנו, רק לעולם או לשניהם בו זמנית?
בו
זמניות היא יכולת אנושית טבעית המתאפשרת על ידי מתן דרור ליכולות הרב חושיות –
העל חושיות (מטאפיסיות) והחושיות (פיסיות) - הטמונות בנו באופן מולד. היכולות
הרב חושיות מאפשרות לנו להיות בתוך החיים באופן שלם ומלא וכך לזהות ולממש את
ייעודנו ושליחותנו בהם באופן שתורם לנו ולעולם בעת ובעונה אחת. בעניין היכולות
הרב חושיות ארחיב באחד מהמאמרים הבאים בסדרה זאת.
להיות ים: זיהוי ומימוש
המתנה שהיננו
"החיים
שלך ניתנו לך במתנה מהבורא, מה שתעשה/י איתם זוהי מתנתך בחזרה לבורא" -
משפט זה התנוסס על גבי חוברת שקבלתי בסמינר להגשמה עצמית ב - 1996 בלוס אנג'לס.
אינני יודעת מי כתב אותו.
המתנה
(present) שהיננו היא בראש ובראשונה עצם הנוכחות (presence) שלנו כהוויה הייחודית שהיננו. הטבע
יודע להיות מתנה מושלמת: הים, למשל, איננו זקוק לתרגל מדיטציה יומית על מנת
לגלות שהווייתו טמונה בעצם מימיותו. הוא לעולם לא ינסה להיות דבר אחר. הוא מתמסר
למתנה שהינו ונמצא שם על מקומו ומאפשר לעצמו למלא את שליחותו – להיות ים. קורה
שהים נסוג או מצטמק או נכחד, אבל גם במותו הוא פורש מתפקידו כים ולא כדבר אחר.
הווייתנו
האלוהית, זו השוכנת לה בגופנו הפיסי, מקרינה איכות ייחודית אל תוכנו ואל העולם
בו זמנית. האיכות הזאת, כאשר היא חופשית היא מתבטאת בטבעיות וספונטניות בכל צעד
ושעל שלנו. אין צורך לחשוב ולעסוק בה או להתמקד בה ממש כמו שהים לא עוסק כל היום
בשינון המנטרה: " אני ים, אני ים, אני ים..."
כאשר
אנחנו נותנים להוויה שהיננו להיות נוכחת בגופנו אנו מכירים ומוקירים את המתנה
שהיננו. אנו לומדים מה לתת, למי לתת ואיך לתת, בדרכנו המיוחדת בכל תחומי החיים.
אנו גם יודעים מה לא נכון לנו לתת, מתי לא ולמי לא - לא מכיוון שאנו רעים, אלא
מכיוון שייעודנו מוגדר וברור. ייעודנו איננו הצלת העולם, אלא תרומת חלקנו העניו
בו.
זיהוי
ומימוש המתנה שהיננו אינם כרוכים בעשייה ונתינה מתמדת למען הזולת או למען עצמנו,
אלא ביצירת איזון בין החיבור השקט והשמימי להוויה שהיננו מחד, ומתן ביטוי תכליתי
ומעשי להווייתנו בעולם הארצי מאידך, תוך כדי שאנו עם תשומת הלב אל עצמנו ואל
העולם בו זמנית. זהו העולם שבתוכו אנו כל כך רוצים לממש את עצמנו. איך נוכל
לעשות זאת אם נפנו לו את הגב או אם נפנה לעצמנו את הגב?
אם
כן, זיהוי ומימוש המתנה שהיננו הוא תהליך המתבסס על השאלה: מה נכון לי ואיך נכון
לי לתרום לעצמי ולעולם בו זמנית?
על
כך במאמר הבא.
ובינתיים
חומר למחשבה:
האמנית
ליאורה זר אביב סיפרה לי על כרזה
באנגלית שמשכה את תשומת ליבה במהלך ביקורה האחרון בהודו, בזו הלשון:
"Are you here to help or to
be a part of a problem?"
הייתי רוצה לנסח מחדש את המשפט בעברית באופן הבא: "האם את/ה חלק מהבעיה או חלק מהפתרון?"
כל אחד יכול ללמוד להיות מתנה בעולם. אין צורך בידע או בניסיון קודם, רק בסקרנות
וברצון טוב. אפשר להתחיל בכך שנבקש לשרת את הבורא במקום שהבורא ישרת אותנו.
בהצלחה!
העין
השלישית היא תוכנית לזיהוי ומימוש המתנה שהיננו לעצמו ובעולם.
ללוח האירועים ולפעילויות הנערכות בימים הקרובים בנושא לחצו
כאן
אלוהי הלב – המוציאך
מארץ מצריים, מעבדות לחירות
מאת רונית שפי וולפין
המפתח לחירות שלנו אינו
מצוי בהתנערות מאחריות או בבריחה מהשגרה, אלא דווקא ביצירת מחויבות לחיות את
היומיום על פי הייעוד שלנו באופן שתורם לעצמנו ולאחרים בו זמנית, באמצעות הקשבה לאלוהי
הלב שלנו.
נושאים
חשובים רבים בוערים על סדר היום העולמי וקוראים לנו להיות מעורבים: הצלת כדור
הארץ, המצב הכלכלי, פליטי דארפור ועוד. לאיזה מהם נתייחס ואיך ניצור סדרי
עדיפויות, כשלרשותנו רק 24 שעות ביממה, ומלבד המורכבות של לחיות את חיינו, אנו
נקראים מדי יום על ידי המדיה והאנשים שמציפים את תיבת הדוא"ל שלנו, להציל
ולתרום לכל כך הרבה דברים חשובים? לבי נקרע בין כולם ואני חייבת לעשות סדר
בתוכי. פניתי אל אלוהי הלב שלי ושאלתי אותו מהו סדר היום שלי להיום. המאמר הזה
הוא התשובה.
אלוהי
הלב הוא החוט הבלתי נראה (לעין הפיסית) המחבר בין ליבו של האדם אל ליבו של
הבורא, העוגן של הניצוץ האלוהי בתוך ליבנו. אלוהי הלב מורה לנו את הדרך לזיהוי
ומימוש ייעודינו בחיים ושליחותנו בעולם. החיבור לבורא הוא אישי ושונה מאדם לאדם,
אך המשותף לכולנו הוא החיבור לאותו בורא. מחד אלוהי הלב מאפשר לנו אחדות עם
הבורא והבריאה ומאידך הוא גורם לנו לראות את עצמנו, את הזולת ואת העולם מזווית
אישית, ייחודית ובלעדית לנו.
ההבדלה
מחד והאחדות מאידך שמעניק לנו אלוהי הלב, גורם לכל אחד ואחת מאיתנו להיות יחיד
ומיוחד, בעלי אישיות ואופי אנושיים ואלוהיים בו זמנית. אלוהי הלב משמש לנו כמצפן
לגילוי המתנה הייחודית שהיננו על מנת שנאפשר לה להתממש בעולם עבור עצמנו ולטובת
הכלל. המתנה שהיננו היא ייעודנו בחיים. מימוש ייעודנו הוא השליחות שלנו בעולם.
פנייה
לאלוהי הלב הכל כך אישי נדמית כמותרות לנוכח ריבוי הבעיות על סדר היום הציבורי.
הפיתוי להתעלם מאלוהי הלב גדול, בשל הקולות הרועמים המטיפים לנו ודורשים מאיתנו
להתגייס למען הצלת דבר כזה או אחר בעולם. אנו חשופים לדרישות חיצוניות משני
סוגים: האלטרואיסטים שמבקשים שנפזר את משאבינו על פני מטרות ראויות רבות
והאגואיסטים שמבקשים לרתום אותנו למען הגשמתם העצמית.
לצדקנים
שביניהם יש יכולת מופלאה לתת לנו תחושה שבקשותיהם הגיוניות וברורות ואם לא נרתם
הביקורת שלהם עלינו עלולה להיות חריפה: על שלא עצרנו להניח תפילין בכניסה לתחנת
הרכבת, על שלא תרמנו כסף להומלס בצומת, על שלא הסכמנו לענות על השאלון של הטלפנית
מחברת הסקרים וכן הלאה.
אי
לכך, הפנייה לאלוהי הלב היא הכרחית דווקא לאנשים רגישים ואכפתיים, ובמיוחד בזמן
סערה חיצונית ו/או פנימית, מכיוון שאלוהי הלב אמון על התיאום בין סדר היום האישי
שלנו וסדר היום הציבורי. אלוהי הלב יודע מהם הנושאים שאליהם עלינו להתייחס באופן
אישי, ובאיזה אופן להתייחס אליהם, לטובתנו ולטובת הכלל בו זמנית.
כשאנו
קשובים לאלוהי הלב שלנו אנו יודעים את ייעודנו וממלאים את שליחותנו הייחודית
בעולם גם אם אחרים יחלקו על בחירותינו. זהו סיכון שעלינו לקחת, מכיוון שלפעמים
יהיו אנשים שדרכנו לא תמצא חן בעיניהם. כאשר אנו נאמנים לאלוהי הלב שלנו אנו
חופשיים וסדר יומם של אחרים לא יכול עוד לשלוט בנו ולעצב את דרכינו. ההקשבה
לאלוהי לבנו נוסכת בנו שלמות פנימית שמאפשרת לנו לדעת שעשינו את מנת חלקינו.
לתרום לעצמנו ולאחרים בו
זמנית
פעמים
רבות נדמה כאילו עומדת בפנינו בחירה: לתרום רק לעצמנו או לתרום רק לאחרים. אינני
יוצאת, חלילה, נגד עזרה לזולת ונגד תרומה לעולם, נהפוך הוא: האפשרות המועדפת עלי
היא לתרום לעצמנו ולאחרים בו זמנית ועל כך ארצה לספר.
האפשרות
של תרומה לעצמנו בלבד נובעת מתוך תפיסה אגואיסטית (עיסוק בהגדרת העצמי) ומתמקדת
בטובה הפרטית שלנו בלבד, ללא כל התחשבות או רגישות לסביבה ומתוך נתק מהבורא
ומהבריאה. במצב זה אנו חוששים שאם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא ידאג לנו. אנו רואים
את עצמנו קטנים וחלשים מול העולם הגדול והמנוכר וזה עלול לעורר בנו תחושת בדידות
וחרדה. צחוק הגורל הוא שמרוב השקעה (ושקיעה) בעצמם, אנשים אגואיסטים מוצאים עצמם
לעיתים חיים בתחושת דלות וחוסר שמחת חיים.
האפשרות
של תרומה לזולת בלבד נובעת מתוך תפיסה אלטרואיסטית (עיסוק באחר) ומתמקדת בטובתו
של האחר, על פי רוב על חשבון עצמנו. במצב זה אנו חשים חזקים ולעיתים אף גדולים
מהחיים. אנו לוקחים את תפקידו של הבורא מכיוון שנדמה לנו כי בידינו הפתרון
לבעיות העולם וכי המעשה או התרומה שלנו הוא הכרחי וחשוב במיוחד. הנחה זאת יוצרת
פעמים רבות תחושה של חירום, בהילות והתנהגות היסטרית ומלחיצה כלפי עצמנו והסביבה.
במצב של לחץ ודחיפות לפתור את בעיות העולם, קשה ליצור תקשורת: לא עם עצמנו ולא
עם הבורא.
האפשרות
של תרומה לעצמנו ולעולם בו זמנית נובעת מתוך קשב לאלוהי הלב שלנו, דווקא מכיוון
שאלוהי הלב הוא החיבור בין ליבנו לליבו של הבורא. הנתינה לעצמנו נמצאת בהלימה,
בשלום ובהרמוניה עם הסביבה ועצם נוכחותנו היא מתנה לעצמנו ובעולם. העשייה שלנו
מתרחשת מתוך קשר עם ייעודנו בחיים ואנו חשים שמחה, שלמות פנימית ונינוחות עם
דרכנו בעולם, אנו יודעים שאנו מונחים בכף ידו של הבורא וכל שנזדקק לו באמת יסופק
לנו, אנו חופשיים מדאגות ויכולים להרשות לעצמנו להתנהל בקלילות, שפע ובשמחה
ולפעול לטובתנו ולטובת הכלל בו זמנית.
לפיכך,
החופש שלנו איננו התנערות מאחריות או בריחה מהשגרה, אלא דווקא המחויבות לחיות את
היומיום על פי הייעוד שלנו באופן שתורם לעצמנו ולאחרים בו זמנית, באמצעות הקשבה
לאלוהי הלב שלנו, ועשיית סדר פנימי (ולא רק בפסח).
עושה שלום ממרומיו
הבורא,
כמו פקח של מנחת מטוסים, מנהל ממרומיו את הידע הקולקטיבי לגבי העולם. כשם שהטייס
תלוי בפקח התעופה כדי להנחית את המטוס שלו בשלום, כך האדם תלוי בקשר הישיר שלו
עם הבורא כדי לנהל את חייו על מי מנוחות. כשם שהתקשורת בין מגדל הפיקוח ובין
הטייס עלול להשתבש, כך גם הקשר בין האדם לבוראו.
מהתבוננות
באלפי הילות לאורך השנים הבחנתי שכל אדם מחובר אל הבורא באופן ישיר, מולד ובלתי
אמצעי. אין צורך להיות אדם מאמין, רוחני או דתי כדי להיות מחובר אל הבורא.
החיבור הוא טבעי. עם זאת, פעמים רבות אנו חשים כאילו הבורא לא נענה לתפילותינו
וחלקנו אף משוועים לשיחות ישירות עם הבורא בגובה העיניים, ללא הצלחה. לכן חשוב
לטפח את ערוץ התקשורת בין האדם לבורא ולשמור על תקינותו וזרימתו.
שיבוש
התקשורת עם אלוהי הלב שלנו נגרם כתוצאה משני גורמים עיקריים: היצמדות לאגו
ועבודת אלילים. כמו אלוהי הלב, כך גם האגו נועד לעזור לנו בזיהוי ומימוש
ייעודנו. האגו שוכן בלב, בסמוך לאלוהי הלב ולכן אנו נוטים לבלבל לפעמים בין
השניים: בעוד שאלוהי הלב הוא האישיות האלוהית שהיננו בגוף הפיסי שלנו, האגו הוא
הכסות שלובשת האישיות על מנת להתנהל בעולם הפיסי בעת הגשמת הייעוד שלנו ומילוי
שליחותנו. האגו מורכב מהשם שלנו, המגדר, הלאום, הדת, המוצא, הגיל, ההשכלה, המצב
הכלכלי, המקצוע, התחביבים, החוויות וכד'. כאשר אנו עוזבים את הגוף הפיסי שלנו
ועוברים לעולם הבא, האגו נושל מעלינו בעוד שהנשמה שהיננו ממשיכה להתקיים וכך גם
הקשר הישיר שלה עם הבורא. האגו אם כן, לובש ופושט צורה, הוא זמני, הוא בלתי יציב
והוא בר חלוף. ההזדהות עם האגו מבלבלת אותנו לחשוב שהכסות שלנו היא למעשה
הווייתנו האמיתית, וההיאחזות בו משכיחה מאתנו את קיומו של הבורא ואת הקשר האישי,
הישיר והמיוחד שלנו איתו.
בשנות
ה 30 של המאה ה 20, כאשר הבורסה נפלה, היו מי שהזדהו עם האגו שלהם ונאחזו בתפיסה
ש"אני זה הכסף שלי ואם איבדתי את כספי אין לי זכות קיום", וכתוצאה מכך
קפצו מהגג והתאבדו. כאשר אנחנו חופשיים מהזדהות עם האגו שלנו, ההקשבה וההיענות
להנחיות אלוהי הלב שלנו היא טבעית, ספונטנית וללא השקעה מיוחדת. במצב זה אנו
יודעים את ייעודינו ומממשים אותו בקלות וללא מאמץ, כמו במקרה של המדען הנודע
סטיבן הוקינג, המרותק לכיסא גלגלים ומוגבל פיסית. גופו נכה, אך כנשמה הוא מוכשר
ומחונן. אילו היה נצמד לאגו שלו ("אני נכה") ולוקח אותו ברצינות, הוא
היה שוקע בתוך דימויו הגופני ולא תורם את תרומתו המדהימה למדע ולעולם.
סדר פנימי: הבדלה, שחרור
ואיסוף אנרגטיים
על
מנת להשיב את הקשב הטבעי שלנו לאלוהי הלב עלינו לוותר על ההזדהות עם האגו שלנו.
זוהי עבודה יומיומית הדורשת יצירת הבדלה בינינו לבין הדברים שעשינו והיינו במשך
היום: השתחררות מהדברים שאירעו לנו במהלכו, הבדלה בין הנשמה שהיננו ובין הכובעים
השונים שחבשנו (אבא, בוס, רופא וכדומה) ושחרור ההיאחזות בתפקידים השונים אותם
אנו גילמנו (אני שחקן מפורסם, אני זמרת בראשית דרכי, אני רופא מתוסכל, אני אישה
בהריון וכד'). כמו כן, עלינו לאסוף את תשומת הלב (האנרגיות /כוחות) שלנו מהיום
בחזרה אל עצמנו.
הדרך
הטבעית, המהנה והיעילה ביותר שאני מכירה ליצירת הבדלה, לשחרור ולאיסוף אנרגטי
היא שימוש ביכולות הרב חושיות
(על חושיות
וחושיות) הטמונות בכל אדם באופן מולד (אותן אני מלמדת במסגרת קורס המלך).
לקראת פסח ברצוני להזמין אתכם להשתתף בשיעור שאקדיש במיוחד לנושא:
סדנת חופש – זיהוי ומימוש ייעודנו על ידי הקשבה לאלוהי הלב
באמצעות פיתוח יכולות רב חושיות
יום ג', 15/4/08, 18:00 - 21:45, בפרדס חנה.
דמי ההשתתפות: 50 ₪. פתוח לכולם.
אין צורך בידע ובניסיון קודם וכולם מוזמנים. המקומות מוגבלים ויש להירשם מראש.
לפרטים נוספים אודות הסדנה לחץ/י
כאן.
במשמעויותיה של עבודת אלילים אעסוק במאמרים הבאים.
להתראות,
חג
חרות שמח!
השילוש השמח
מאת רונית שפי וולפין
מהתבוננות בהילה אפשר לראות
עובדה פשוטה: בכל פעם שבן אדם נכנס למצב רוח תחרותי הוא נעשה פחות שמח. תובנות
מהעולם הרב-חושי ודרכים להגברת שמחה
בהילה
של אנשים שמחים ניתן להבחין ב"משולש שמחה": זרימת אנרגיית חיים בין
הבורא, האדם וההילה. מדוע אנחנו מאבדים לעיתים את שמחת החיים שלנו וכיצד ניתן
להתחבר אליה מחדש? עם כניסתנו לאדר ב' וקצת לפני פורים אני ניגשת לבחון מחדש מהי
שמחה ומהי הדרך הפשוטה ליצור אותה בחיינו.
הילה היא אנרגיית החיים הקורנת החוצה מתוך כל דבר הקיים בעולם החומרי
והמופשט כאחד (לכל דבר בעולם יש הילה: לאדם, לחיה, לחפץ - בית, תכשיט, מחשב -
לצמח, לרעיון, למחשבה, לרגש, לרצון, לכאב, למצב, למילה או למלאך). בהילה מצוי
מידע עשיר ומרתק אודות בעליה וחייו הנסתרים מן העין הפיזית: ייעודו, אופיו
וסגנון התנהלותו הייחודי, מאווייו, חזקותיו וחולשותיו. ניתן לראות את ההילה
באמצעות היכולות הרב–חושיות ותוך כדי התמקדות בעין השלישית.
מקריאת הילה שערכתי
בנושא, נראה ששמחת חיים היא מצב בו קיים שיח חופשי בין האדם לבוראו. אנרגיית
החיים האלוהית מופיעה כאור צלול, רב-גוני ובעל מרקם שלם וחלק. האור זורם בין הבורא
לאדם בקלילות וללא הפרעות. אנרגית החיים האלוהית יוצאת מן הבורא, נכנסת אל האדם
דרך קודקוד ראשו, זורמת אל תוך גופו, משם אל ההילה המקיפה אותו ושבה אל הבורא.
תרשים זרימה זה נקרא "משולש השמחה".
תחרות היא אחד ממשביתי
שמחת החיים
הסתכלתי איך נראית ההילה שלנו כאשר אנחנו חווים היעדר שמחה. ראיתי שבמצב
זה משולש השמחה שלנו פגום ונוצר נתק בזרימה בינינו לבין הבורא. האור אמנם נכנס
אל ההילה שלנו, אבל שם הוא נשבר לחלקיקים מחוספסים ועכורים. מראה זה מוכר לכולנו
כמצב רוח אפרורי.
המשכתי
להתבונן במטרה להבין מה גורם לאור האלוהי להישבר ומה מפוגג את
משולש השמחה. ראיתי שהשמחה נעלמת כל אימת שאנחנו נכנסים לתחרות.
תחרות
היא מצב שבו אנחנו מודדים את עצמנו ביחס לזולת ומשתמשים בהשוואה זו כדי לחלק
לעצמנו "ציון" יחסי. תחרות היא אחד ממשביתי שמחת החיים העיקריים. במצב
תחרותי אנחנו מבטלים את עצמנו, את הזולת ואת הבורא. כלומר, איננו שמחים במה
שיש.
עם מי אתם
בתחרות?
אנרגיית
התחרות יכולה לבוא לידי ביטוי בחיינו בשלוש דרכים עיקריות:
א.
תחרות שלנו עם עצמנו – אנחנו לא מרוצים מעצמנו. אנחנו רואים את עצמנו בזמן הווה
כיותר או כפחות טובים מעצמנו בעבר, או ממה שנהיה בעתיד ("יום אחד אני אראה
הרבה יותר טוב")
ב.
תחרות שלנו עם הזולת – אנחנו לא מרוצים מהזולת:
*
אנחנו רואים את עצמנו כיותר או כפחות מהזולת ("הוא יותר/פחות ממני").
או שאנחנו רואים את הזולת יותר או פחות מחברו (x הוא יותר/פחות מ y ).
*
עצם העובדה שהאחר מתחרה בנו מעוררת בנו התנגדות (הסתייגות, כעס, סלידה) ואנו
רואים בתחרות שלו בנו דבר רע הראוי לגינוי. כלומר, אנחנו בתחרות עם התחרות של
הזולת בנו.
ג.
תחרות שלנו עם הבורא – אנחנו לא מרוצים מהבורא. אנחנו מתווכחים עם המציאות כפי
שהיא ומתנגדים לה. כלומר, אנחנו שופטים את הבורא על אופן ניהולו את העולם או על
יחסו כלפינו ("אלוהים לא אוהב אותי" וכדומה).
לפעמים אנחנו נוטים לבלבל בין תחרות להערכה. כאשר אנו בתחרות אנחנו עוסקים
בשיפוט הזולת ומחליטים באופן אבסולוטי האם הוא יותר או פחות, טוב או רע. לעומת
זאת, כאשר אנחנו עוסקים בהערכה אנחנו שואלים: "מה מתאים לי ביחסים שלי
עם הזולת?" ("אני לא נהנה מעצמי בשיחותיי עם x. אני מעדיף לשוחח עם אנשים שאני
נהנה מעצמי בחברתם". במקום: " x
הוא יותר/ פחות נחמד מ y" ).
אישור הוא מקור האושר של
האדם השמח
האדם
היודע שמחה מזהה תחרות, נמנע מכניסה אליה ככל האפשר ויוצא ממנה במידה ונסחף
אליה. הוא מקדיש את מרצו לאישור עצמי, לאישור של אחרים כפי שהם ושל העולם כפי
שהוא. אישור הוא מקור האושר של האדם השמח.
האדם
השמח עסוק בענייניו ובניהול חייו על פי צו נשמתו ומתוך שיח עם בוראו. מקור השמחה
שלו טמון במחויבותו להיות אחד עם הבורא. אנשים שמחים מחויבים ונחושים ללכת אחר
ליבם בכל מצב, בין אם מפרגנים להם על כך ובין אם לאו. הם נמצאים בקשר ישיר,
יומיומי ובלתי אמצעי עם בוראם ומשתמשים באתגרים מבחוץ ומבפנים כקרש קפיצה לשלב
הבא במסעם. אנשים שמחים לא מחכים לאישור מבחוץ ולא משווים את הפנימיות שלהם
לחיצוניות של אדם אחר. כך, גם אם לעתים אין איש מבין, תומך או מאמין בהם, הבורא
תמיד איתם והם אף פעם לא לבד.
אנשים
שמחים מוכנים לקחת את הסיכון שחלק מהסובבים אותם יאהבו אותם וחלק לא. בעיניהם גם
אלה וגם אלה אינם מקור השמחה שלהם. מקור השמחה שלהם הוא האישור שלהם מעצמם
ומהבורא. כאשר אנו מחפשים את האישור העצמי שלנו אצל אדם אחר אנחנו מוסרים בידיו
את המפתח שלנו לאושר ובאותו רגע אנו מאבדים את שמחת החיים שלנו. האדם שלו אנחנו
נותנים את הכוח להעלות אותנו על הבמה מקבל מאיתנו גם את הכוח להוריד אותנו ממנה.
אפשר
ללמוד לצאת מתחרות עם עצמנו, עם אחרים ועם הבורא, אך אין לנו שליטה על התחרות של
אחרים איתנו. האדם השמח איננו נמנע משמיעת ביקורת, שיפוט והתנגדות חיצונית
כלפיו. הוא פשוט אינו נותן לה כוח. הוא אינו מאפשר לה להיות עבורו הסמכות
העליונה. הוא מניח לאחרים לחשוב עליו את מחשבותיהם, להרגיש כלפיו את רגשותיהם
והוא מבקש מהבורא הכוונה בעניין. כך הוא שב להתנהל מול בוראו ולא מול מקטרגיו.
שלושת
הצעדים ליצירת שמחת חיים הם: קיום מערכת יחסים אישית עם הבורא, יציאה ממשחק התחרות
ובחירה באישור - אישור עצמי, אישור הזולת, אישור הבורא ואישור העולם כפי שהוא.
אישור איננו בהכרח הבעת הסכמה. אישור הוא קבלת הדברים כפי שהם. כאשר אנחנו
מאשרים את עצמנו, את הזולת ואת הבורא, אנחנו יוצרים לעצמנו אפשרות נקייה וניטראלית להמשך ההתמודדות.
האישור גם איננו מקנה לנו תרוץ להתנער מהשקעה בעצמנו ומתרומה לזולת ולעולם, אך
זוהי נקודת הפתיחה להתנהלות אחרת, התנהלות מתוך שמחה.
לרזי
השיח הישיר עם הבורא אתייחס בהמשך. בינתיים, הנה תרגיל:
תרגיל למציאת שמחת חיים (ראה/י
הערות בתחתית מאמר זה)
ברגעים
בהם אתם חשים מנותקים משמחת החיים שלכם תוכלו לבדוק האם נקלעתם לתחרות. זהו
אותה, החליטו לצאת ממנה ובחרו ולהשקיע את מרצכם באופן פעיל ביצירת אישור עצמי.
אין צורך בניסיון קודם.
א.
העזו לשאול את עצמכם: אילו יכולתי לנחש כרגע עם מי ועל מה אני בתחרות, מה
הייתי אומר?
ב.
הודו שאתם בתחרות. הבעיה עם תחרות איננה טמונה בהיסחפות אליה אלא בחוסר
המודעות אליה או בהכחשתה. ללא מודעות לתחרות לא נוכל לצאת ממנה.
ג.
הניחו לעצמכם להיות כפי שהנכם כרגע ואל תנסו לשנות דבר. סלחו לעצמכם על
כך שנשאבתם לתחרות ובחרו לצאת ממנה. לשעה קלה הפסיקו לנסות לתקן, לשפר ולרדות
בעצמכם או לחפש אחראים או אשמים למצבכם. ותרו על ההשקעה בניסיון להרגיש יותר
טוב. תנו לעצמכם רשות להרגיש, לחשוב ולהיות בדיוק כמו שהינכם באותו הרגע.
ד.
פרגנו לעצמכם: פרגנו לעצמכם: אמרו לעצמכם מילה טובה המאשרת אתכם ברגע זה.
למשל: "זה בסדר שנשאבתי לתחרות, אני בן אדם, אני כל הזמן בהתנסות ובלמידה.
למדתי מהתחרות הזאת ש... איזה יופי של שיעור! עכשיו אני מבין ש... ובעקבות זאת
אני מחליט ש... זכיתי בהזדמנות לצמיחה. כל הכבוד לי, אני מאפשר לעצמי לחיות! אני
יכול לשמוח במה שיש!".
*
המאמר פורסם באתר NRG תחת
הכותרת "כתוב באור"
הערות:
1.
ההתבוננות בנושא השמחה נערכה באמצעות קריאת הילה ובשיתוף עם הבורא. ההילה היא
אנרגיית החיים הקורנת החוצה מתוך כל דבר הקיים בעולם החומרי והמופשט כאחד (לכל
דבר בעולם יש הילה: לאדם, לחיה, לחפץ - בית, תכשיט, מחשב - לצמח, לרעיון,
למחשבה, לרגש, לרצון, לכאב, למצב, למילה או למלאך). בהילה מצוי מידע עשיר ומרתק
אודות בעליה וחייו הנסתרים מן העין הפיסית: ייעודו, אופיו וסגנון התנהלותו
הייחודי, מאווייו, חוזקו וחולשותיו. ניתן לראות את ההילה באמצעות היכולות
הרב–חושיות ותוך כדי התמקדות בעין השלישית.
2. קריאת הילה היא כלי רב-חושי (על חושי
וחושי) לייעוץ, אבחון ומחקר רוחני.
3. הפניה שלי לבורא נעשית באופן חופשי, ישיר ונטול מתווכים. אני מאמינה שכל אחד
יכול לפנות אל בוראו באופן ישיר. זו יכולת אנושית טבעית ומולדת הטמונה בכל אדם.
4. התרגול הוא באחריותך הבלעדית - העין השלישית ורונית שפי וולפין אינם
לוקחים אחריות על חוויותיך כתוצאה מתרגול זה. התרגול אינו ערובה לשפע או להגשמת
יעדיך ואינו בא במקום כל סוג של יעוץ, אימון או טיפול רוחני, בריאותי, פסיכולוגי
או אחר.
קוראים
משתפים:
אתם
מוזמנים לשתף בחוויותיכם מתכני
המאמרים ומהתרגילים. מכתבכם יתפרסם באתר העין השלישית ובמגזין הבא. תוכלו
לכתוב מה היה האתגר שעמד בפניכם, בעזרת איזה תרגיל התמודדתם איתו ואילו
תמורות חלו בעקבות זאת. נא לציין את שמכם ואזור מגוריכם.
חכמת הצבעוניות
מאת רונית שפי וולפין
להיפתח לאפשרויות חדשות
באמצעות העין השלישית.
החיים הם לא שחור/לבן וגם לא שטח אפור. לימדו ליצור אפשרויות חדשות בשלל צבעי
הקשת, באמצעות העין השלישית שלכם.
בכולנו
טמונה היכולת ליצור אפשרויות חדשות יש מאין. ניתן לעורר יכולת זאת על ידי
התבוננות ניטראלית, בהירה ושלווה על חיינו. "כפתור ההפעלה" של ההתבוננות
הניטראלית הוא העין השלישית. העין השלישית מאפשרת לנו ראייה רחבה, צבעונית וחדה
על התמונה השלמה, מפסגת ההר ולא מן העמק. ממרומי העין השלישית אנחנו יכולים
לראות ולהבין את האמת שלנו לגבי מושא ההתבוננות, להבחין באפשרויות השונות, אלה
הקיימות ואלה שלא מומשו עדיין, להבין את ההשלכות של כל אחת מהן, למצוא את הנכונה
מכולן ולבחור בזו אשר תהיה לטובה שלנו ולברכה של כל הבריאה כולה.
השקיפות של העין השלישית
לעין
השלישית יכולות ותפקידים רבים. במאמר זה אתייחס רק לאחד מהם: ניטראליות.
העין
השלישית היא מרכז אנרגטי רב חושי המאפשר לנו התבוננות רוחנית ניטראלית על עצמנו,
על אחרים ועל החיים. עין זו היא אחת מהאיברים האנושיים הרב-חושיים הטמונים
בכולנו באופן מולד וטבעי. אמנם כולנו נולדנו עם עין שלישית, אך לא כולנו למדנו
לפתח ולטפח את יכולת השימוש בה. על ידי לימוד ותרגול כל אדם יכול.
לעין
השלישית איכות של שקיפות וניטראליות, כמו גוף שקוף כגון זכוכית, קוורץ או טיפת
מים. איכות זאת הופכת את העין השלישית לרגישה במיוחד לאור, הן חושי – שמש - והן
על חושי -אנרגיה רוחנית, או אם תרצו: נשמת הבורא הנמצאת בכל דבר ומקום ביקום.
לעין השלישית מבנה עגול ככדור קטן. היא כמובן בלתי נראית לעין החושית שלנו, אך
ניתן לצפות בה על ידי קריאת הילה. צבעה שונה מאדם לאדם ומפעם לפעם.
כאשר
נתבונן על עצמנו, אחרים ועל החיים דרך העין השלישית נוכל לקבל מידע חיוני לגבי
הגילוי, הריפוי והמימוש העצמי שלנו. המידע יכול להתקבל ללא הגבלה של זמן ומקום:
מאתמול, ממחר, מלפני שנים, מתקופת העוברות שלנו ברחם אמנו ואף מחיים קודמים.
הבורא
החליט למקם את העין השלישית שלנו בתוך מרכז הראש, ממש מאחורי העיניים הפיסיות שלנו,
בקו הגובה שבין שתי האוזניים - ממש באמצע. (אמנם קיימת נקודה אנרגטית במצח אך
זאת היא מיני-צ'קרה והיא מקושרת עם העין השלישית, אך איננה העין השלישית בכבודה
ובעצמה).
אחד
מתפקידיה העיקריים של העין השלישית הוא לאפשר לנו להתבונן פנימה אל תוכנו והחוצה
אל אחרים ואל החיים בצורה ניטראלית, עניינית ופשוטה, ללא שיפוט או ביקורת. על
סמך המידע שנקבל מהעין השלישית נוכל לשאול את עצמנו מהו הצעד הבא שנכון וטוב לי
ביחס לעניין או לאדם אחר, וזאת במקום לשפוט האם האדם או העניין טובים בעיני.
כאשר
אנו מביטים דרך העין השלישית פנימה אל תוכנו או החוצה אל העולם, נוכל להבחין
תמיד בשלושה צבעים עיקריים: שחור, לבן ומה שביניהם, כלומר, כל צבעי הקשת בגוונים
ובווריאציות שונות.
קשת
הצבעים נוצרת ע"י מפגש בין אור אנרגטי ובין האיכות השקופה, הצלולה
והניטראלית של העין השלישית. זאת ממש בדומה לקרני האור של השמש הנפגשות עם גוף
שקוף כגון טיפת מים, זכוכית או אבן קוורץ. קרני השמש חודרות מבעד לגוף השקוף,
בעוד הגוף השקוף משמש כמסננת המפרידה כל אחד מהסיבים המרכיבים את אור השמש
ופורטת אותו לרטט המיוחד שלו, עד למצב שבו נגלית קבוצה של סיבי אור צבעוניים ומרהיבים
אותה אנו מכנים קשת. קשת צבעונית יכולה להיווצר כאשר האור חודר דרך גוף שקוף,
צלול וניטראלי.
האפשרות השלישית
והצבעונית
התלבטויות
הן חלק נורמאלי, אנושי, בריא ובלתי נפרד מהחיים. התלבטות איננה בעיה או צרה אלא
הזדמנות לקחת צעד נוסף בצמיחה ובהגשמה העצמית שלנו, כמנוף לשינוי חיובי.
הסערה
או המצוקה אותה אנו חווים לפעמים סביב ההתלבטויות שלנו נובעות מהאמונה הטמונה
בתת מודע שלנו, הטוענת כי התשובות לשאלותינו נמצאות באחד מהקטבים
ו"מאלצת" אותנו לבחור באחת מהאפשרויות המנוגדות: או שחור או לבן, או
גדול או קטן, או עכשיו או לעולם לא וכד'. החכמה שלנו לא נמצאת בקטבים ולא במיזוג
ביניהם (אפור), אלא ממש באמצע, במקום הניטראלי שאיננו או שחור או לבן אלא
צבעוני! החכמה שלנו היא צבעונית, ניטראלית והיא נמצאת ממש באמצע.
האמצע
מציע לנו אפשרות להתבונן בשלל צבעי הקשת ולבחור את הצבע המועדף עלינו או את
שילוב הצבעים החביב עלינו. תמיד אפשר למצוא יותר משתי אפשרויות החלטה לכל
התלבטות או שאלה. למשל: אנחנו לא חייבים להיענות או לסרב להצעה. אפשרות נוספת
היא לבוא בהצעה או ביוזמה משלנו ואולי אף הצעה שונה לחלוטין מזו שקיבלנו. אנחנו
לא חייבים להתפטר מהעבודה שאיננה מתגמלת אותנו היטב ואיננו חייבים גם להישאר בה
מתוסכלים. אפשרות שלישית היא ליזום משא ומתן מחדש על התנאים והשכר.
השימוש
בניטראליות הוא טבעי, אנושי ויומיומי: ברפואה, למשל, לפני שהרופא מחליט מהו
הטיפול המתאים ביותר הוא עורך דיאגנוזה. כלומר, הוא רוצה לאסוף מידע על מצב
החולה דרך עובדות פשוטות כגון בדיקות דם, לב, צילום רנטגן וכדומה. לרוב, רופא לא
יקבל החלטות לגבי הטיפול בחולה לפני שערך בדיקות. גם בנהיגה, אנחנו אוספים
נתונים על המצב בכביש ובודקים את השטח מכל הכיוונים האפשריים ורק אז מקבלים החלטת
עקיפה.
אם
כן, ניטראליות היא הנקודה שבה מתחילה החוכמה הפנימית שלנו והחלטה חכמה מבוססת על
התבוננות ניטראלית. ככל שנקדיש תשומת לב לפיתוח וטיפוח היכולות הרב חושיות שלנו,
תצמח ותתחזק היכולת שלנו להתבונן על עצמנו, אחרים והחיים ממקום ניטראלי ולראות
לפחות שלוש אפשרויות ואף יותר לכל מצב. האפשרות שבאמצע היא בדרך כלל החכמה מכולן
עבורנו מכיוון שהיא נובעת ממקום של ראייה רחבה וצבעונית של כל התמונה ומאפשרת
לנו חופש והבאת שמחה, צבע ואור לחיינו ומשחררת אותנו מחוסר ברירה וקורבנות
המצויים בקטבים.
מציאת ניטראליות: צבע
האמצע שבתוכנו
כיצד,
אם כן, מוצאים את הניטראליות, האמצע הצבעוני שבתוכנו?
הדרך
המובילה מהקטבים אל האמצע טמונה ראשית ביכולת לזהות שנקלענו לקוטביות. השהייה
בקטבים מאופיינת בתחושת מצוקה: ייאוש, חוסר אונים, דכדוך, דיכאון, היסטריה,
קורבנות, השפלה, עלבון, פחד, חרדה וכד'. לעומת זאת, ההימצאות באמצע מאופיינת
בחוויה של גאולה ברמות שונות: תחושת שחרור, הקלה, קלילות, חופש, תקווה, שמחה,
הודיה, קסם, התלהבות, בהירות, בטחון, שלווה, נס וכד'. הבחירה לצאת מן הקטבים
ולמצוא את האמצע נחווית פעמים רבות כיציאה מהחושך השחור ומערפילים הלבנים
והמבלבלים שהיינו מצויים בהם ושיבה אל החיים היפים והחופשיים מלאי הצבע, הבהירות
והאור.
ניטראליות,
כמו כל איכות אנושית אחרת, יכולה להתפתח בנו אם נשקיע בטיפוחה. בדומה לשרירים
בגוף, העין השלישית, האחראית על ניטראליות בחיינו, זקוקה גם היא לאימון קבוע. אם
עובדים איתה היא מתפקדת ואם מאמנים אותה היא מתפתחת.
כולנו,
ללא יוצא מן הכלל, ניחנו באופן טבעי ומולד ביכולות רב חושיות ולכן כולנו יכולים
לפתח ולטפח אותן. בבית, בגן ובבית הספר לימדו אותנו בעיקר על העולם החושי וההגיוני
וזאת אחת הסיבות העיקריות ששכחנו את העולם העל חושי הטמון בתוכנו ואת הגשר המחבר
בין החושי לעל חושי ובין הארצי לרוחני. כמורה רוחנית, יועצת, מטפלת ומאמנת אני
לא מלמדת שום דבר חדש, רק כלים המאפשרים "היזכרות", העצמה ומלכות על
מה שתמיד היה והינו שלך!
אינני
מאמינה ברעיון של "פתיחת העין השלישית" כדבר בפני עצמו אלא בפיתוח
וטיפוח שלה כחלק מתהליך שלם (הוליסטי) של פיתוח וטיפוח כללי של יכולותינו הרב
חושיות אשר העין השלישית היא אחת מהן אך בלתי נפרדת מהן.
כשם
שכתיבה וקריאה דרשו מאיתנו השקעה של לימוד ותרגול, כך גם היכולות הרב חושיות
דורשות השקעה של לימוד ותרגול. בכל שנות עבודתי בתחום מעולם לא פגשתי אדם שהשקיע
והתמיד בלימוד ובתרגול ולא הצליח. כל הדרוש הוא סקרנות ורצון בסיסי ומוכנות
ללמוד ולתרגל. חשוב לציין שזה עובד רק כשעובדים עם זה.
תרגיל מעשי (*
ראה/י הערה בנושא בתחתית מאמר זה)
התרגיל
מבוסס על יכולות אנושיות שכולם מכירים: כושר חשיבה, שיחה עם עצמכם ו/או אחרים
ואפשרי גם בכתיבה. אין צורך בניסיון קודם.
א.
בחרו התלבטות איתה אתם מתמודדים.
ב.
זהו האם אתם בקטבים או באמצע לגביה. היעזרו בתחושות האופייניות למצבי הקוטביות
אותן ציינתי במאמר זה.
ג.
שאלו את עצמכם: אילו יכולתי ליצור אפשרות נוספת שעדיין איננה קיימת, מה הייתי
יוצר?
ד.
בקשו וקבלו עזרה: אם לא הצלחתם למצוא אופציה נוספת, פנו לאדם שאתם מעריכים את
חכמתו ובקשו ממנו שיעזור לכם למצוא אופציה נוספת (את האמצע שלכם) בעצמכם. לפעמים
אנחנו זקוקים לייעוץ, טיפול ולימוד חיצוני. אף אדם מצליח לא הגיע להצלחתו מכיוון
שעשה הכול בעצמו. אנשים מצליחים יודעים להיעזר ביכולות ובמשאבים של אנשים אחרים
על מנת להתקדם ולהגשים יעדים. למשל: די ברור שביל גייטס הוא לא העובד היחיד
במיקרוסופט. לפיכך, חשוב שנהיה פתוחים
לקבל עזרה ותמיכה חיצונית. כאשר אנו מתייעצים עם אדם אחר ומקשיבים לחכמה שלו
אנחנו יכולים להפיק תועלת רבה מחכמתו אל חיינו, אך לא בכך שנעשה בדיוק את מה
שהציע לנו ונזנח את הרעיונות הקודמים שלנו, אלא בכך שניעזר בעצתו כדי להרחיב את
הראייה שלנו לגבי אותה התלבטות. נוכל להעמיד את עצתו לפנינו בשורה אחת עם
הרעיונות האחרים שלנו ולברר לעצמנו מה מבין האפשרויות הן הקטבים ומה הוא האמצע
שלנו. כאמור, באמצע הצבעוני שלנו טמונה החכמה שלנו. זכרו: האמצע הוא מקום אישי
שלנו. האמצע של אדם אחד איננו בהכרח האמצע של אדם אחר. גם אם התייעצתם עם אדם
אחר, בסופו של דבר רק אתם יודעים מהו האמצע הצבעוני שלכם.
בהצלחה!
* התרגול הוא באחריותך הבלעדית - העין השלישית ורונית שפי וולפין אינם לוקחים
אחריות על חוויותיך כתוצאה מתרגול זה. התרגול אינו ערובה לשפע או להגשמת יעדיך
ואינו בא במקום כל סוג של יעוץ, אימון או טיפול רוחני, בריאותי, פסיכולוגי או
אחר.
קוראים
משתפים:
אתם
מוזמנים לשתף בחוויותיכם מתכני
המאמרים ומהתרגילים. מכתבכם יתפרסם באתר העין השלישית ובמגזין הבא. תוכלו
לכתוב מה היה האתגר שעמד בפניכם, בעזרת איזה תרגיל התמודדתם איתו ואילו
תמורות חלו בעקבות זאת. נא לציין את שמכם ואזור מגוריכם.
דרושה מלכה
הנשמה שלך היא מלכה, ורק היא יודעת מהם רצונותייך האמיתיים. המציאות היא
הממלכה שלך וגופך הפיזי הוא העובד הנאמן שהופך את רצונותיה האמיתיים של נשמתך
מחלומות למציאות. רונית שפי וולפין מזמינה אותך ללמוד מכניקה אנושית פשוטה:
זיהוי החזון של הנשמה
מאת רונית שפי וולפין
פורסם באתר NRG ב 26/11/2007
באחד מימי ילדותי פניתי לאמי לקבל ממנה עצה בעניין שהטריד אותי. אינני
זוכרת את העניין עצמו, אך העצה שהיא נתנה לי הפכה נר לרגלי. אמי הסבירה לי שהאמת
היא התרופה הטובה ביותר בכל עניין. עצתה זו משמשת אותי מאז כפנס המאיר כל
צעד ושעל בתהליך הגשמתי העצמית. במשך השנים למדתי לחקור, לגלות ולממש את האמת שלי
בכל תחום בחיי. נוכחתי לגלות שבחרתי לי דרך מאתגרת ומופלאה המבטיחה שני דברים
בלבד: להיות אני באמת ולממש את עצמי באמת.
במהותך, אתה נשמה שיש לה
גוף ולא גוף שיש לו נשמה. הנשמה שהינך היא כמלכה המולכת על חייך. החיים הארציים הם
ממלכתה, הכוללת את כל תחומי חייך: הגופני, האישי, המקצועי והרוחני. הנשמה היא
הרשות המכוננת. היא זו הרוצה, השואפת, החולמת, ההוגה והמתכננת. הגוף הגשמי הוא
הרשות המבצעת, המקבלת את הנחיותיה מהנשמה ומתנהלת על פיהן. הנשמה יודעת את
הרצונות האמיתיים שלך בכל תחומי החיים והגוף הוא זה המממש אותם. הנשמה נכנסת אל
הגוף הפיזי כמו יד לכפפה והגוף מתגייס כולו כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את
רצונה האמיתי.
כתלמידה בבית הספר היסודי התקשיתי בשינון הידע שהוכתב ע"י מורי.
באותה תקופה ילדים כמוני נחשבו ל"תלמידים חלשים" או
"בעייתיים" ולמערכת החינוך לא היו הכלים כדי לעזור לנו למצוא את דרכי
הלמידה הייחודיות לנו. סבלתי מהשהות בין כותלי בית הספר, הרגשתי שונה ומוזרה
ומצאתי את עצמי בשולי החברה. הדימוי העצמי שלי היה בשפל ובנוסף, הקפידו להסביר
לנו שתעודת הבגרות קובעת את גורלנו המקצועי. בעקבות זאת חרדתי לעתידי, הרגשתי
אבודה, מיוסרת ובדרך ללא מוצא. באחד מהימים, בהיותי בת 12, כשהייאוש הגיע לשיאו,
דיברתי אל עצמי ושאלתי את עצמי "מה יהיה איתי?" לפתע התגלה לפני אור
יפהפה, מהסוג שראיתי עד אז רק בחלומות. הוא הציג את עצמו בפני כנשמה שהנני ובישר
לי כי מי שאני חושבת שאני, איננו האני האמיתי שלי והודיע לי שמעתה ואילך במהלך
חיי אגלה ואממש את מי שאני באמת. מרגע זה אכן כך היה.
הפנייה וההקשבה לנשמה שלי לימדה אותי שה"קושי" שלי בשינון יידע זר (של
אחרים) הוא לא ליקוי למידה, לא דיסלקציה ולא ADD כמקובל לחשוב היום, אלא
הרצון האמיתי של הנשמה שהנני להכיר את הידע הייחודי שלי, כמיהה לפתח את הדרך
הייחודית שלי לקלוט ולהביע את עצמי בעולם. הסתבר לי שסגנון הקליטה שלי הוא
אינטואיטיבי, רב חושי (על חושי וחושי), צבעוני וחווייתי. ככל שהתמסרתי לסגנון
הקליטה הייחודי שלי גיליתי שאני למעשה דווקא מהירת קליטה, מדויקת, יסודית ורחוקה
מלהיות טיפשה, או בעייתית כפי שחשבתי. החולשה שבי התגלתה לי כעוצמה וברבות הימים
הפכה למומחיות שלי ולשליחותי המקצועית.
בדיעבד, ב-1977, בהיותי בת 12, הכתרתי את הנשמה שהנני למלכה על חיי ומאז אני
מאפשרת לה להוביל אותי ולהתממש דרך גופי הפיזי בכל תחומי החיים.
למד להכיר את נשמתך,
הקשב לה, תן לה להוביל אותך, אפשר לה להביא את רצונותיה האמיתיים אל גופך הפיזי
והנח להם להפוך מחלומות למציאות. האמת שלך היא האור הטמון בנשמתך המייחל להתממש.
אור קיים רק כאשר הוא גלוי ולכן, מטבעה, האמת תמיד רוצה לצאת לאור. האמת שלך היא
הלהבה הבוערת בנשמתך, המניעה את הרצון שלך להפוך חלומות למציאות. כאשר אתה בוחר
לתת לאמת שלך ביטוי אתה מאפשר לעצמך להיות מעורב בחיים על הפלנטה: להביע את
עצמך, לנקוט עמדה, להתבטא, ליצור, לתת ולקבל את מנת חלקך, למצוא את מקומך בעולם
ולממש את עצמך.
איך מתחילים?
האמת שלך ממקדת אותך ומאפשרת לך להתנהל מתוך יוזמה פנימית ולא מתוך
תגובה לדברים חיצוניים. גילוי וזיהוי הרצון האמיתי שלך נשמתך מחייב מלאכת חקירה.
הגשמה עצמית איננה פסגה מיוחלת חד פעמית אליה אנחנו
שואפים, אלא רצון נשגב ובו זמנית התרחשות טבעית, אנושית ויומיומית. זו איננה
פילוסופיה, אלא מכאניקה אנושית פשוטה. כלומר, הנשמה הרוחנית שהננו פשוט נכנסת אל
הגוף הגשמי שלנו וכך למעשה מגשימה את עצמה. האמת שלנו מתגשמת בחיינו הארציים בכל
צעד ושעל שלנו במהלך היום: בדרך שבה נישא את גופנו, בלבוש שנבחר ללבוש, במקום
שנבחר לשבת, באנשים שנבחר לפגוש, בסוג התקשורת והיחסים שניצור, במילים שייצאו
מפינו, במזון שנזין בו את גופנו, במעשים ובפעולות שנעשה, בבחירות, בהעדפות
ובהחלטות שניקח ובתוצאות שנקבל. בכל רגע ורגע אנו מגשימים רצונות. מי מהם אילו
הרצונות האמיתיים שלנו ומי לא? איך ניתן לזהות את רצוננו האמיתי? לנושא זה
אתייחס בהרחבה בהמשך, ובינתיים: מציאת האמת שלך בכל נושא ועניין - איך מתחילים?
1. רצון - הדרך מתחילה באישור הרצון הראשוני שלנו ללכת אחרי האמת
שלנו ולממש אותה בחיינו על כל צעד ושעל.
2. עבודה - מציאת האמת שלנו דורשת עבודת בירור פנימית. דרך האמת היא מסע
רוחני, זו עבודת חיינו ואין קיצורי דרך. אף אחד לא יוכל לעשות עבורנו את העבודה.
לחיות חיים אמיתיים זו אמנות הדורשת אימון יומיומי כל עוד אנו חיים.
3. כלי עבודה - אם אנחנו הולכים לעבוד, מוטב שנצטייד בכלי עבודה. מומלץ
לרכוש כלים יעילים ויומיומיים לחקר ומימוש האמת שלנו. חשוב לבחור כלים המסייעים
לחקור את האמת שלך ולא כלים המציעים את האמת בכבודה ובעצמה. אני בחרתי לעבוד עם
כלים רב חושיים. וגם על כך ארחיב בהמשך.
שימו לב, רבים המבקשים להתחבר לנשמתם מוצאים את עצמם לומדים תורות,
פילוסופיות ושיטות המציעות מישנה סדורה וחתומה המכתיבה להם את האמת עצמה או את
הדרך אל האמת ה"נכונה". משנות אלה אמיתיות עבור אותם אלה שהמציאו
אותן. אלא שהאמת שלך היא ייחודית, אישית ובלעדית לך. האמת שלך היא חד פעמית
מכיוון שאתה מגלה אותה בכל רגע מחדש. נפלא לקבל השראה מאדם המחובר לאמת שלו, אך
עדיף להשתמש בה כהשראה בלבד על מנת למצוא את האמת שלך ולא על מנת לאמץ את דרכו.
זכור, האמת שלו מביאה אותך לדרכו. אם אמצת את דרכו אתה פוסע במסע שלו ולא במסע
שלך, אתה הופך להיות הוא ומתרחק מעצמך.
כאשר אנו מאפשרים לנשמה הרוחנית שהננו להוביל את גופנו הפיזי על רחבת הריקודים
בממלכת חיינו ועוקבים צעד אחר צעד אחר רצונותיה האמיתיים, אנו מתמסרים למחול
יפהפה, טבעי ואנושי של הגשמה עצמית הנוצר לנגד עינינו ובכך מכתירים את עצמנו
כמלכים על חיינו.
קוראים
משתפים:
אתם מוזמנים
לשתף בחוויותיכם מתכני המאמרים
ומהתרגילים. מכתבכם יתפרסם באתר העין השלישית ובמגזין הבא. תוכלו לכתוב מה
היה האתגר שעמד בפניכם, בעזרת איזה תרגיל התמודדתם איתו ואילו תמורות חלו
בעקבות זאת. נא לציין את שמכם ואזור מגוריכם.
לקריאת מכתבה של הקוראת יוכי ארצי, לחץ/י כאן
שלום גברת תשס"ח
אני אומרת לה שלום והיא מתגלה בפני כדמות אישה. היא שומטת את גלימתה
מעליה וחושפת בפני את נשמתה. רונית שפי וולפין בפגישה רב-חושית עם השנה החדשה.
ויש גם שיעור
מאת רונית שפי וולפין
פורסם באתר NRG ב 12/9/2007
כניסה לשנה חדשה יכולה להיות ממש כמו יציאה לטיול ממושך ומשמעותי בארץ
זרה: אוספים מידע על היעד אליו נוסעים, מבררים מה כדאי לקחת ואורזים. תוך כדי
האריזה נפרדים מפריטים ישנים שכבר לא צריך, מתרגשים ומחכים לחדש. סדרת מאמרים זו
תתמקד בבחינת ההזדמנויות, המגמות והאתגרים אשר עומדים בפנינו השנה ותציע צעדים
(תרגילים) ליצירת השנה הזאת כטיול או כמסע רוחני מרתק ושופע הרפתקאות של גילו
וריפוי עצמי, צמיחה והגשמה אישית.
התחזית נערכת באמצעות קריאת הילה. קריאת הילה היא כלי רב-חושי לייעוץ ואבחון
רוחני, המאפשר התבוננות אינטואיטיבית, באמצעות העין השלישית ובשילוב עם הקשת
הרחבה של החושים האנושיים, הפיזיים והמטאפיזיים. קריאת ההילה
נערכת בשיתוף פעולה עם הנשמה הגדולה הידועה גם בכינויים הישות העליונה, בורא עולם,
או כוח עליון. חשוב לציין כי קריאות ההילה שאני עורכת אינן channeling
(תקשור) ואין בכוונתי לצנר/לתקשר את הישות העליונה בכבודה ובעצמה, אלא לשוחח
עימה בגובה עיניים בלבד, כאדם עם בוראו. עם זאת, הפנייה שלי אל הנשמה הגדולה
איננה פנייה דתית (או אנטי דתית), אלא פנייה חופשית מכל בעלות או שייכות לדת,
שיטה או תיאוריה.
זאת ועוד, התחזית אינה עוסקת בניבוי העתיד, אלא ביצירת ההווה שלנו במו ידינו,
במהלך שנת תשס"ח. במאמר זה אתמקד בהזדמנויות שמציעה לנו שנת תשס"ח.
השנה אינה
טובה או רעה, היא פשוט הינה
אני אומרת שלום לשנה החדשה והיא מתגלה בפני כדמות אישה. אני ממשיכה לומר
לה שלום והיא בתגובה שומטת את גלימתה מעליה וחושפת בפני את נשמתה. הנשמה של גברת
תשס"ח מופיעה בצורה של ורד עם גביע גדול, עסיסי, עשיר אך פשוט. צבעה
ירוק-דשא-מפנק ובתוכה שזורים חוטים עדינים בשלל צבעי הקשת, יחד עם מעט חוטי זהב.
גברת תשס"ח היא כאישה בשלה, מרשימה, בטוחה בעצמיותה וחסרת גיל. גופה בריא,
קל ושופע חיות, כאותה חיות תמידית של עץ איתן בעין הסערה.
גברת תשס"ח מודעת לעצמה ובו בזמן לסביבתה. כמו עץ, שנשאר בשלום עם מקומו,
לא מזנק על עוברים ושבים ולא בורח מכלבים משוטטים, כך גם היא, נמצאת במקומה וטוב
לה שם. היא לא מתבוללת עם סביבתה ולא מסתגרת בתוך עצמה. היא אישה שיודעת את
העולם ואת מקומה האמיתי בו, וזה משביע אותה. כמו העץ, גם לגברת תשס"ח אין
צורך ביותר שטח, יותר נכסים או תפקידים והידיעה הזאת נוסכת בה שלווה. היא אמנם
שלווה אך לא מנומנמת. היא ערה לחלוטין ועוסקת (אך לא עסוקה) בענייניים של עצמה.
גברת תשס"ח היא לא שנה טובה ולא שנה רעה, היא פשוט הינה. היא מי שהיא ודי
לה וטוב לה שכך. אני מבקשת שהיא תספר לי על עצמה והיא מסבירה לי שהיא שנה של
הזדמנות לקחת צעד וללמוד יותר על שפע וסיפוק עצמי. היא מסבירה שיש לשפע ולסיפוק
השנה מספר פנים ואת פגישתנו הפעם גברת תשס"ח מקדישה לקשר בין שפע לניהול
זמן והזדמנויות. היא אומרת שלשם כך כדאי להבין את האופן שבו היא (גברת תשס"ח)
מנהלת את הזמן שלה השנה.
הנצח הוא זמן
שבו העתיד, ההווה והעבר אחד הם
תשס"ח חיה בזמן הנצח. הנצח הוא זמן שבו העתיד, ההווה והעבר אחד הם.
ולכן בנצח יש רק זמן אחד: זמן הווה. גברת תשס"ח בהחלט זוכרת ומוקירה את
העבר ומכבדת את העתיד אך חיה ומתמקדת בהווה. מכיוון שבעיניה החיים קורים רק
עכשיו. ועכשיו. ועכשיו... מה שקרה בעבר, פעם, קיים ברגע זה כזכרון ואילו מה
שיקרה בעתיד קיים ברגע זה כתוכנית מתאר או חלום, אך למעשה העבר והעתיד אינם
בחיים. העבר חשוב כמת והעתיד עוד לא נוצר. עם זאת, הזיכרונות שלנו חשובים מאוד,
מכיוון שהם סך הכל ניסיון החיים שלנו או במילים אחרות: חוכמת החיים שלנו, וחוכמת
חיים היא נכס יקר שמשפיע על התוכניות שלנו בזמן הווה לגבי העתיד.
גם העתיד חשוב מאוד מכיוון שבלי תוכנית אין עשייה ("סוף מעשה במחשבה
תחילה"). עם כל זאת, העתיד והעבר מתרחשים בזמן הווה. כרגע! לפיכך, כל דבר
מה שאנו מייחלים לו, למעשה קורה ממש עכשיו. לא מחר, לא אתמול, לא יום אחד בעוד
המון זמן. אלא עכשיו. אם כן, מסבירה לי גברת תשס"ח, מי שרוצה ממני דבר
כלשהו השנה, חשוב לו שידע ויתרגל חיים בזמן הווה.
מה אתם באמת
צריכים. עכשיו? הנחיות תרגול משנת תשס"ח
השפע מצוי ביכולת לזהות, לבקש ולקבל במדויק את מה שאנו באמת זקוקים לו עכשיו.
אני מבקשת הנחיות ברורות ומעשיות בעניין והיא עונה:
ראשית חשוב לתת לעצמנו זמן להתרגל לרעיון של זמן הנצח ומצד שני חשוב לתרגל,
מכיוון שזה עובד רק כשעובדים עם זה עכשיו.
הצעה לתרגול * (ראה/י הערה בנושא בתחתית המאמר).
אין צורך בניסיון קודם.
1. כאשר צף אתגר (קושי, מחסור, כאב וכדומה) אפשר להשתעשע ברעיון
שאולי זה לא עונש אלא "סימן", "שיעור" או הזדמנות לצמיחה.
אם אתם מסכימים להשתעשע עם הכתוב בשלב 1 אפשר לעבור לשלב 2.
2. זה הזמן לשאול את עצמכם בזמן הווה (ממש ברגע זה!): מה אני באמת
רוצה/צריך/זקוק כרגע? (ממש ברגע זה!) כלומר מה אני באמת באמת צריך ממש עכשיו
בשנייה הזאת. למשל: אם אני עכשיו צמאה אז אני כרגע רוצה כוס מים, לא שישיית מי
עדן מהסופר שנמצא חצי שעה מהמקום שבו אני נמצאת כרגע. האם שפע הוא הכסף לקנות
שישיית מי עדן או היכולת לתת לעצמי את כוס המים האחת שלה אני זקוקה והיא כל מה
שאני באמת זקוקה לו, כרגע?
אנו בני האדם מאבדים לפעמים את החושים הטבעיים לספק לעצמנו את מה שאנו באמת
זקוקים לו ומה שאנו באמת באמת רוצים. לא אחת, אנשים חוזרים מקניות עם יותר מדי
מהדברים שלא רצו ופחות מדי מהדברים שרצו, אך יצאו ברכוש גדול. האם זה שפע? גברת
תשס"ח מסבירה שהשפע של השנה מצוי ביכולת לזהות, לבקש ולקבל במדויק את מה
שאנחנו באמת באמת רוצים וזקוקים לו ממש עכשיו. חשוב לציין שלא מדובר
כאן בהסתפקות במועט ובחיי צנע אלא בשחרור עומס יתר שנובע מדברים מיותרים, לא
נחוצים ולא רצויים באמת, ופינוי מקום לדברים שאנו באמת זקוקים ורוצים. לפעמים מה
שאנו באמת רוצים וזקוקים לו הוא ממש מתחת לאף, כאן ועכשיו.
שנה טובה.
עכשיו
בשבוע שעבר טיילתי לאורך נחל עמוד. זרימת המים היתה די חלשה והסלעים
הגדולים בנחל יצרו פה ושם בריכות קטנטנות בקוטר של כמה מטרים, המוצלות באמצעות
הצמחיה הנהדרת שבמקום. בכולן ראיתי דגים שוחים. הם שחו כלהקה, בהתלהבות ובמרץ,
מקצה אחד לקצה השני, הלוך ושוב, ממהרים ליעדם כאילו הם יוצאים אליו בפעם הראשונה
בחייהם. תהיתי האם הם מרגישים כלואים ועצובים בתוך בריכה כל כך קטנה והיו
מעדיפים את הים הגדול. התיישבתי לצד אחת מהבריכות ושאלתי את הדגים לפשר ההתנהגות
הזאת. הם סיפרו לי שהם אוהבים מים מתוקים, מוצלים ורדודים וזה כל מה שהם באמת
צריכים על מנת להתקיים. אין להם צורך ביותר וכל עוד יש להם את התנאים האמיתיים
להם הם זקוקים, הם שמחים ונלהבים. ובכן, שאלו את עצמכם עכשיו מהם התנאים
הפיזיים, רגשיים, רוחניים ומנטאליים להם אתם זקוקים על מנת לחוות שפע,
סיפוק, התלהבות ושמחה ממש עכשיו?
3. פנו למקור שאחראי על אספקת אותו הדבר, בקשו ממנו את בקשתכם ופנו מקום
לקבל את מה שבקשתם. "המקור" שאליו אנו מפנים את בקשותינו יכול להשתנות
בהתאם לצורך. הכל מגיע בסופו של דבר מהנשמה הגדולה, כשלפעמים המקור יכול להיות
אתם עצמכם, לפעמים הבוס שלכם, בן הזוג, חבר, עובר אורח, בעל חיים, צמח, ולרוב
הנשמה הגדולה בכבודה ובעצמה.
נראה לי שנשארנו עם מספיק חומר לתרגול מהדייט הראשון עם גברת תשס"ח.
בכתבת הבאות אשמח לפרט עוד על פגישותי עם גברת תשס"ח, להרחיב עוד בעניין
שפע וסיפוק, לגעת בנושא "פינוי מקום לקבל", להתייחס להתמודדות עם
האתגרים ו"תופעות הלוואי" של גברת תשס"ח ולתת צעדים נוספים
(תרגילים) .
אני מאחלת לכולנו שנה טובה, עכשיו.
* התרגול הוא באחריותך הבלעדית - העין השלישית ורונית שפי וולפין אינם לוקחים
אחריות על חוויותיך כתוצאה מתרגול זה. התרגול אינו ערובה לשפע או להגשמת יעדיך
ואינו בא במקום כל סוג של יעוץ, אימון או טיפול רוחני, בריאותי, פסיכולוגי או
אחר.
קוראים
משתפים:
אתם
מוזמנים לשתף בחוויותיכם מתכני
המאמרים ומהתרגילים. מכתבכם יתפרסם באתר העין השלישית ובמגזין הבא. תוכלו
לכתוב מה היה האתגר שעמד בפניכם, בעזרת איזה תרגיל התמודדתם איתו ואילו
תמורות חלו בעקבות זאת. נא לציין את שמכם ואזור מגוריכם.
רונית שפי וולפין- מורה רוחנית; יועצת, מטפלת, מאמנת ומלמדת
טלפונים: בכל הארץ 077-4402042 / בצפון 04-6293268, דוא"ל: ronit@the3i.info
|